מריבות אחים
"אין לי כבר כוח למריבות שלכם" את המשפט הזה שומעים בהרבה בתים.
הילדים רבים על כל דבר מי ישחק ראשון במחשב, מי ייכנס ראשון למקלחת ,
מי יחליט במה לצפות בטלוויזיה ועוד.., כל סיבה טובה למריבה .
תכליתן הסמויה של רוב המריבות היא לברר לצד מי יתייצב ההורה
וכך לבדוק את מעמדו של הילד במשפחה. מבחינתם אם ההורה מאשים
ונוזף באחד ומתייצב לצד השני, זה אישור לכך שמעדיפים אותו.
הורים נוטים למהר ולהתערב ולשפוט בשם הצדק אך אינם יכולים להיות אובייקטיבים . ראשית לא תמיד ראו מי התחיל ושנית יש להם יחסים קודמים עם "הנאשמים".
כאשר הורים מתערבים:
• הם מערערים את היחסים בין הילדים כנגד התערבותם
• מונעים מילדיהם לפתח מיומנויות חברתיות
• מתייגים את ילדיהם ומשייכים אותם לטריטוריות: הילד המציק, החלש, החזק, המסכן...
• כאשר ילדים מיישבים לבד מריבות, הם רוכשים אמון והכרה בעצמם, לומדים על עצמם והדבר מכין אותם לחברה שבחוץ.
אז מה עושים?
• כשמחליטים לא להתערב מצהירים על כוונות :"מהיום החלטנו לא להתערב במריבות שלכם מכיוון שאנחנו סומכים עליכם שתסתדרו לבד"
• אם אין אלימות והם רבים לידנו שולחים אותם שימשיכו לריב בחדר שלהם
באלימות – להיות עניינים וברורים להציב גבולות (אצלנו לא מרביצים) ולשמור עליהם.
• לדבר יחד אל כולם (כולם בסירה אחת) לא לנקוב בשם של ילד. אומרים את הערך.
