גמילה מחיתולים
בוקר אחד החלטתם שהגיע הזמן להוריד את החיתול לילדכם. עכשיו עצרו רגע
ובדקו האם הוא בשל.
כדי ללמד ילד לעשות את צרכיו בסיר או בשירותים ולא בחיתול צריכים להתקיים
3 תנאים כמו בכל תהליך של למידה:
בשלות פיזיולוגית - הילד מסוגל לשבת, ללכת, לרוץ, יש לו קואורדינציה בין האיברים,
יכול להוריד ולהרים את מכנסיו, להודיע מתי הוא עושה את צרכיו ומתי הוא עומד
לעשותם (שולט על הסוגרים)
דגם, מורה – מישהו שילמד אותו איך ומסוגלות לחקות את המבוגר
מוטיבציה – הילד צריך לרצות לעשות את צרכיו בשירותים. לרצות להיות
כמו המבוגרים שסביבו דבר שמראה על צמיחה, גדילה והתפתחות. יכולת
לדחות סיפוקים (לעזוב משימה לטובת משימה אחרת)
אם לא מתקיים אחד או יותר מהתנאים הללו , הלמידה משתבשת. זה קורה למשל
כשמתחילים את תהליך הגמילה לפני שהילד בשל פיזית, או כשטועים בדרך ההקניה
או כשהילד רוצה להיגמל לפני שהוא מוכן ובשל (מוטיבציית יתר).
יש לציין שקשה להורים לזהות את הרגע המתאים מבחינת הבשלות לכן גם
כשחושבים שהילד בשל, עדיף להמתין עוד 3 חודשים.
דבר חשוב נוסף הוא, שבתהליך הלמידה על ההורה ללמד את הילד לעשות את
צרכיו במקום ובזמן הראויים.
בלילה נלמד את הילד להתאפק או שיקום וילך לשירותים.
אחד הסימנים לכך שהילד בשל, כשאנו רואים שהוא קם יבש בבוקר במשך
כמה בקרים רצופים, אז אפשר להוריד את החיתול בלילה.
אם במהלך היום הילד יבש שעתיים, אפשר להתחיל ללמד אותו ללכת לשירותים.
התהליך
אחרי שמוודאים ששלושת התנאים מתקיימים, מתחילים את תהליך האימון שכולל
הצלחות לצד נפילות. אם ניקח לדוגמא את המעבר של הילד משתייה מבקבוק
לשתייה מכוס (דבר המצריך בשלות פיזית של קואורדינציה בין העין ליד ואיזון הכוס),
נראה כי בדרך ללמידה הנכונה, חלק מהנוזל שבכוס יישפך מספר פעמים. כך גם
בתהליך הגמילה מהחיתול הילד יפספס ויש להתייחס לתקלות הללו בסבלנות ובהבנה.
שימו לב לתגובות שלכם, איך אתם מגיבים בדרך כלל כשהילד "מפספס"?
האם אתם אומרים:" לא נורא" או כועסים ? לעיתים אנו כועסים מתוך תסכול שלנו ,
זוהי תגובה רגשית.
צריך להבין שילדים עושים פעולות שמניבות להם רווח. הרווח שלהם הוא ההתייחסות
של ההורה אליהם. אם הילד בשל מבחינה פיסיולוגית והוא מצליח אנחנו עושים מזה חגיגה ,
מוחאים כפיים ואם הוא מפספס, אנחנו כועסים. כולם מתעסקים בגמילה. זה נושא שהילד
מקבל דרכו הרבה מאד התייחסות. אנו בעצמנו חייבים להאמין שהילד יכול לכן עלינו לעודד
אותו לעשות את צרכיו בסיר/בשירותים (לא יותר מידי בפרופורציה),לאפשר לו ללמוד מהטעות,
להדריך אותו בזמן לא לחוץ.
ילדים לא עושים את צרכיהם בשירותים כי:
> כי הם עדיין לא בשלים מבחינה פיזיולוגית
> כי הם מקבלים כך הרבה מאד תשומת לב
> כי הם עסוקים במשהו אחר וחבל להם להפסיד
> כי שליטה בצרכים זו שליטה בכוח. אם אנחנו נמצאים איתם במאבקי כוח, כך
הם מנצחים אותנו. הילד אומר לנו בהתנהגותו :"שם אתם לא יכולים עלי".
באוכל ובצרכים יש לילד שליטה. כשהוא מרגיש שמופעל עליו הרבה כוח בכל מיני
נושאים בבית, הוא מרגיש שכאן הוא קובע.
> לעיתים אח חדש בבית הוא הגורם
> לעיתים יש מצב של שינוי בגן, מצב של מתח, זמן הסתגלות בגן,
> לעיתים עקב מצב של מתח בבית הילד לא מוצא את מקומו
אז מה אפשר לעשות?
> פחות לדבר ו"לעשות עניין"
> לבדוק היכן במהלך היום לאפשר לילד שליטה על חייו באמצעות מתן בחירה
בין אפשרויות שונות (אוכל, בגדים, משחקים) , כך נראה לו שיש מקומות בהם הוא קובע
> לתת לו הכרה והערכה על הכוחות שלו במקומות שהוא מצליח לעשות דברים
> אם פספס לעזור לו באמצעות התגובות של הבנה ואמפטיה ולא "לעשות עניין"
> לפני השינה כדאי:
>להזמין חלומות טובים
>לעשות פיפי
> לדאוג לחמם בחורף
> לנעול את השלפוחית בדמיון מודרך
> ללמד אותו שהוא אחראי וקובע מתי לסגור ולפתוח את השלפוחית שלו.
כשילד בשל פיזיולוגית אין שום סיבה בעולם אם לא מצא סיבה פסיכולוגית אחרת
שלא ייגמל. מכיוון שילדים רוצים לגדול ולצמוח.
פעמים רבות אנחנו אומרים שאנחנו מעבירים אחריות אל הילד, אבל אנחנו לא
באמת עושים את זה. לכן זכרו:
> לא להזכיר לפני השינה, אפשר להזכיר לו אחרי הצהריים ללכת
לעשות פיפי לפני השינה.
>לא לקחת ב 12- בלילה לעשות פיפי
>לא להזכיר לו 1000 פעמים (הוא כבר יודע) כי בכך אנחנו לוקחים את האחריות עלינו
אם מתפספס לו – הוא צריך להגיע למסקנה שעליו לעשות פיפי לפני השינה.
רק כשאנחנו מאמינים בהעברת אחריות
וביכולת של הילד להסיק מסקנות – רק אז הוא יבין וילמד.
בדקו במהלך היום את הפעולות בהן לקח אחריות, השתמש באיפוק, סבלנות וכו' ותעודדו אותו על כך .
בואו נגלה לילד מיהו ונבנה אותו כיכול וכמסוגל ונראה לו שאנו מאמינים בו
(יכול להיות שאם אנחנו לא מאמינים שהילד מסוגל גם הילד אולי לא מאמין בעצמו?) ואז הוא לא ירצה
"לפשל" וירצה להראות לנו שהוא ראוי להערכה שלנו.
מכיוון שמנגנון הגמילה ביום שונה מזה של הלילה יכול להיות שילד יהיה גמול ביום,
אבל ימשיך להרטיב בלילה. בין הגילאים שנתיים ושלוש, רוב הילדים אינם זקוקים
לחיתול במהלך היום, ועד גיל 4 יגמלו גם מהחיתול בלילה. עם זאת, לכל ילד קצב משלו.
לפני גיל 4 (ביום) ולפני גיל 5-6 (בלילה) לא נוטים להתייחס להרטבה כאל בעיה.
