למה חשוב לעודד את הילדים?
"לא, אתה עלול להפיל ולשבור את הקערה, כשתגדל ... ". כמה פעמים מצאתם את עצמכם
אומרים את המשפט הזה לילד שבזמן ארוחת הצהריים רוצה לעזור לכם להעביר את קערת
הספגטי מלאת הרוטב מהמטבח לשולחן האוכל. ואם כבר ויתרתם והסכמתם והוא הפיל
את הקערה, אמרתם לו: "אהה! אמרתי לך". כשהילד מנסה לעזור לכם לערוך את השולחן,
ואתם אומרים לו ש:"ככה, זה לא ממש טוב", מתקנים ומעירים לו: " כך לא שמים את הסכין
ואת המפית מניחים כאן ולא כאן", הילד מבין שאינכם סומכים עליו, שאתם לא חושבים
שהוא מסוגל, הוא מתייאש ומפסיק לנסות לעזור. אחר כך אנחנו מתלוננים שהילדים
אינם לוקחים אחריות ואינם עוזרים בעבודות הבית. נכון שההערות באות ממקום טוב של
"ללמד אותו איך עושים נכון...", אבל את לימוד המיומנויות עלינו לעשות לפני כן.
כדאי לקבל את הביצוע ולשבח את מאמציו ללא קשר לתוצאה.
מה שחשוב זו העזרה שהציע, האומץ לנסות דברים חדשים.
כולם סביבנו רואים את מה שאין יותר מאשר את מה שיש... בחברה כזו,
חוסר עידוד זו בעיה תרבותית שכיחה למדי.
אנו חיים בחברה ביקורתית מאוד, כל הזמן מופעלים עלינו לחץ וציפיות גבוהות,
אין עידוד, לא לעצמנו ולא לזולתנו במיוחד כאשר אנו הכי זקוקים לו... אבל בלייאש אנו מומחים...
ביקורת ועידוד הם שני אופני תגובה שבדומה לזכוכית מגדלת, מגדילים ומעצימים
את הדבר שאליו הם מכוונים. אך בעוד שהביקורת מעצימה את הטעויות,
השגיאות והקלקולים, העידוד מעצים את היכולות והכוחות .
מתי הילד זקוק לעידוד? כשהוא עצוב מפני שרב עם חבר, כשהוא נכשל במבחן,
כשהוא לא נבחר לוועד הכיתה ומרגיש חסר ערך, כשהוא מאוכזב ועוד... באמצעות
העידוד נוכל לחזק את האמונה של הילד בעצמו וביכולותיו, לחזק את הביטחון העצמי
שלו, נוכל לטעת בו אומץ ואופטימיות כך שיבין כי הוא טוב כמות שהוא וידע לקבל את
עצמו בלי פחד מפני זלזול, השפלה, וחשש ממה שיגידו האחרים.
העידוד מתרכז בהדגשת הצדדים החיוביים, היתרונות והיכולת. הורים שיודעים לעודד
מכבדים את ילדם גם כשהם לא מרוצים מתפקודו. אם לילד יהיה בטחון מלא בכך
שהאנשים החשובים לו מקבלים אותו גם כאשר אינם מסכימים עם התנהגותו,
הוא יוכל לשכלל את התנהגותו ויכולתו לתפקד בתחומים השונים שהחיים מזמנים לו.
למעשה העידוד מתייחס למעשה ולא לעושה, כך שאם הילד עשה מעשה שאינו
רצוי בעינינו לעולם אין לומר לו: "אתה ילד רע". במקום זה נאמר לו:
"מה שעשית גרם נזק", או "מה שעשית לא בסדר" . כך שהילד לא יחוש שהוא עצמו
אינו טוב והדימוי העצמי שלו יפגע.
ההבדל בין שבח לעידוד
קיימת אצלנו נטייה לחשוב שדברי שבח והלל הם דברי עידוד. אבל דברי שבח
והלל ניתנים בתגובה להישגים גבוהים והצלחה, בעוד שאנו וילדינו זקוקים
לעידוד דווקא כאשר איננו מצליחים. אחד המחדלים החמורים של החינוך,
הוא בכך שלקחנו את העידוד מאלו שזקוקים לו ביותר – מהנכשלים,
המיואשים והפסימיים, והענקנו אותו למצטיינים, למצליחנים ולאופטימיים בלבד.
כדי לעודד את הנכשל צריך לעודד את הכוח הפנימי שלו. להדגיש בפניו את יכולתו
ליזום, להשקיע ולתכנן, את האומץ שלו. חפשו תמיד את הפן החיובי בכל דבר:
כשמוצאים את הפן החיובי למעשה מוצאים את מקור הכוח. למשל, כשילד מקבל 70
במבחן, אמרו לו: "אתה יודע 70% מהחומר, אני סומך עליך שאם תרצה
תמצא את הדרך לקבל ציון גבוה יותר. אם תרצה את עזרתי, אני כאן".
בדקו עם הילד האם טוב לו עם הציון שקיבל, האם מרוצה מעצמו, ואם לא – איך אפשר
לשפר, מה ניתן לעשות אחרת.
צריך לזכור שכאשר מעודדים, אין להשתמש במילה "אבל". אפשר לתת הרבה דברי
עידוד ופתאום להשחיל את המילה "אבל", שהיא מילה שלילית. בכך למעשה,
לקחנו את כל דברי העידוד בחזרה והם מאבדים מערכם. לדוגמא: "סידרת יפה
את החדר, אבל למה הכריות על הרצפה, והסדינים הפוכים?" נשמעת רק הביקורת –
ונעלמות המילים המעודדות...
אז איך נעודד?
האומנות בעידוד היא לחדד את הרגישות שלי כדי להבין את מי שיושב מולי ומה
הוא צריך. לפעמים העידוד נעשה בכלל בלי לומר כלום, אלא פשוט רק לחבק.
לעידוד אין כללים מדויקים: הדרך היחידה לבדוק אם עודדתי או לא היא תגובתו
של מי שיושב מולי. תגובה שמעודדת ילד אחד יכולה להתקבל כמייאשת אצל ילד אחר,
והמעודד צריך לחשוב על פי הכרותו עם כל אחד מילדיו : "מה יעודד את עדי ומה יעודד את שיר" .
ובכל זאת, ישנם עקרונות וכללים שיעזרו לנו להגיע לתוצאה המיוחלת - לעודד את ילדינו.
עקרונות העידוד: איך מעודדים הלכה למעשה:
1. לקבל ולהעריך את הילד כפי שהוא, ללא תנאים
2. כבוד לילד שפירושו לא לפגוע, לא לזלזל, לא להשפיל (הילד יכבד גם אותי)
3. ללמוד להקשיב ולקבל את העובדה שכל אחד זכאי להחזיק בדעות שונות
4. להדגיש את החיובי והמצוי ולא את השלילי והרצוי, את מה שיש ולא את החסר
5. להעריך על פי ההשקעה, המאמץ, ולא על פי התוצאה. מידת ההשקעה
והמאמץ תלויים בנו או בילד, אבל התוצאה לא
6. לא לצפות להתקדמות מהירה וניכרת. לעודד על כל הישג ואפילו הוא קטן ביותר
7. להאמין ביכולתו לפעול עצמאית, אפילו בקנה מידה קטן
8. לסמוך על הילד שהוא מסוגל ולא לעשות דברים במקומו
עידוד המבוסס על עקרונות אלה מהווה כלי חשוב ביותר בבניית דימוי עצמי
חיובי תוך הרגשת שייכות ופיתוח יחסים בינאישיים בונים.
