טלי קלייד | מנחת הורים


להיות הורה למתבגר

לא קל להיות הורה בעידן המודרני. גיל ההתבגרות מתחיל מוקדם יותר בגיל 10 בערך ונמשך עד שנות העשרים המתקדמות.

ההתבגרות הינה שלב בהתפתחות האדם מילדות לקראת בגרות. המתבגר כבר אינו ילד אך עדיין אינו מבוגר.

בתקופה זו עוברים המתבגרים שינויים רבים בתחומים שונים בפרק זמן קצר יחסית. השינויים הינם פיזיולוגיים, קוגניטיביים, הורמונליים ורגשיים. כל השינויים הללו דורשים מהם אנרגיות רבות ומציפים אותם בתחושות בלבול , חרדה ואובדן שליטה.

המטרה המרכזית של גיל ההתבגרות היא גיבוש הזהות האישית והיפרדות רגשית מההורים. כך יוכל המתבגר/ת להשתלב במעגלי החיים שהם החברה, העבודה/לימודים ,זוגיות ובניית משפחה.

בדרך כלל גיל ההתבגרות נוחת על ההורים בהפתעה. פתאום הילד שלנו נעלם ומופיע ילד אחר שמתנהג באופן שונה ממה שהכרנו עד כה. ההורים נבהלים מהשינוי אך צריך להבין שזהו תהליך טוב עבור הילדים. תהליך של עצמאות ובניית אישיות משלהם.

כהורים למתבגר אנו פתאום חשים שאיבדנו את השליטה על חייו. אנחנו לא יודעים מיהם חבריו, איפה הוא מבלה ועם מי? הוא נמצא שעות רבות הרחק מאיתנו , ממדר אותנו ממידע, משדר לנו שהוא אינו זקוק לנו והתקשורת איתו נעשית בלתי אפשרית. השפה בה הוא משתמש, טון הדיבור, המוזיקה שהוא שומע, הלבוש פתאום הופך לחשוב נורא. מוכר לכם? לפתע אנו מרגישים חרדה מאובדן משמעות תפקידנו כהורים ולכן מנסים להגביר את השליטה שלנו בהם, מה שגורם להתדרדרות היחסים.

המתבגרים ביקורתיים כלפי סביבתם וגם כלפינו. לעיתים הם מתמצאים בתחומים מסוימים יותר מאיתנו. אנחנו כהורים כבר לא משמשים כמקור מידע יחידי. הם פחות מקשיבים לנו, פחות משתפים ופחות מתייעצים. למרות כל זאת המתבגרים שלנו מאד זקוקים לנו.

עלינו להבין שבתקופת מעבר זו ,המתבגר מגבש לעצמו את הזהות הייחודית והעצמאית שלו. רק על ידי התנסות בדרך בה בחר יוכל לבנות לעצמו את זהותו הייחודית.

מכיוון שברוב המקרים הדרך בה יבחר מנוגדת לזו שהוריו חושבים כנכונה, נוצר קונפליקט בין ההורים למתבגר.

כדי לאפשר למתבגר להתנסות בדרך שבחר עלינו לשחרר ולהרפות את אחיזתנו בו. קשה מאד לנו כהורים דואגים לעשות זאת , מצד שני פעמים רבות אנחנו אומרים למתבגר: "אתה כבר בוגר תעשה בעצמך..."

תפקידנו ההורי הוא לגדל ילד אחראי ועצמאי, רק על ידי כך שנאפשר למתבגר להתנסות בדרך בה בחר ולהתמודד עם תוצאות התנהגותו, יוכל לפתח רגש אחריות. אך זהו החלק הקשה להורי המתבגר. כיוון שכהורים אנו רוצים לעצב את ילדינו בדמותנו ואנו חוששים שאם נאפשר להם לבחור בדרך אחרת הם יהיו שונים ממה שחשבנו וקיווינו. אך עלינו להבין שתהליך ההפרדות מן ההורים כרוך בהתמרדות, בניכור ולעיתים עוינות כלפי ההורים. המתבגר חייב להתרחק מההזדהות עם ההורים ומדעותיהם כדי לבדוק ולבחון מה הוא בוחר לעצמו איזה ערכים אמונות והתנהגויות יאמץ לעצמו ואיזה ידחה, רק כך יוכל לבנות את זהותו האישית הנפרדת.

למתבגר יש צורך לבחון גבולות. פנתה אלי אם בשאלה איך להתנהג כשבתה בת ה-16 "נובחת" עליה והיא מרגישה מושפלת . תשובתי אליה לא להתעלם אבל גם לא להיענות מייד לבקשתה. חשוב להבהיר לבתה בטון סמכותי ומכבד שזה טון שאינו נעים והיא מבקשת שלהבא תפנה בדרך מכבדת. לאחר מכן תוכל האם להתייחס לעצם הפנייה. חשוב שאנו תמיד נדבר אליהם בכבוד וכך נוכל לדרוש מהם לדבר כך. יש סיכוי שאם נתמיד ונהייה עקביים סגנון הדיבור אלינו ישתנה.

כל התהליך הזה מבלבל את ההורה ומחליש אותו, ואילו המתבגר זקוק לדמות הורית חזקה, מגובשת יציבה ובטוחה בעצמה לצד היותה סופגת, מכילה ותומכת.

המשימה שלנו בשלב זה של חיינו כהורים למתבגרים היא בניית מערכת יחסים טובה עם המתבגר שלנו. לא איבדנו את השליטה כי מעולם לא הייתה לנו שליטה, הייתה לנו השפעה ונוכל להמשיך ולהשפיע בעזרת ידע וכלים נכונים. כך נוכל להמשיך ולהיות משמעותיים בחיי המתבגר שלנו.

איך נעשה זאת? בעזרת תקשורת טובה ומכבדת ולא דרך שפת הביקורת, דרך הקשבה שיתוף שלנו את המתבגר במחשבותינו ובחוויותינו. הדרך לשם לא פשוטה ומיידית, עלינו להשקיע לשם כך מאמץ, גמישות וחשיבה שונה. לדעת שלעיתים נטעה ולעיתים נאלץ לשנות החלטה לא טובה שלנו ולהבין שדרכנו אינה היחידה לפתרון הבעיה.

   
טלי קלייד | מנחת הורים